שיעור שישה עשר
ח' אדר ב' תשפ"ד
בשיעור זה עסקנו
בשישה נושאים מרכזיים:
- פחד מקומי תפקודי מול פחד קיומי
- הזהירות הנדרשת כדי לא לקבע תדמית וזהות שלילית אצל הילדים והחניכים
- ברמה ההיסטורית: תנועת מטוטלת בין טיפולים ארוכים לשיטות קצרות מועד
- מדוע ה' עשה את המגבלה המחייבת תהליך איטי – ומה קורה כשאין את המגבלה?
- תפיסת העולם הבסיסית ביותר: באנו לעולם כדי לעבוד להתאמץ להשקיע ולהתקדם ולא לספק תוצאות
- טיפול ממוקד תוצאה: פגיעה במטפל, פגיעה במטופל, פגיעה בטיפול
חלק מהדברים שהרחבנו
בהם בשיעור:
- פחד מקומי תפקודי: לא לפחד מהפחד, משל העכביש על הגב
- פחד קיומי: משבר ביטול הזהות האישית, תפיסת 'האני' (מודעות החיים)
- ככל שהפחד קיים הצורך לבטל את השינוי ולחזור בחזרה לבסיס קיים כדחף פנימי עמוק
- טיפול מהיר מציף את הפחד 'ומכתיב' למטופל להיזהר 'ולתקן' בחזרה (סיבוב של 180 מעלות) את כל מה שהצליח לשנות
- זה עשוי לקרות תוך כדי הטיפול (שיתקע באמצע הדרך או יתחיל לחזור בחזרה) או לעיתים רק לאחר שהטיפול מסתיים – וזה כדי 'להוכיח' לעצמו שכל השינוי היה נקודתי, זמני, ולא מבטל את 'האני' שלו כפי שהוא תופס אותו כל השנים
- דחיפה לשינוי מהיר יכולה לקלקל את הכימיה עם המטפל, ליצור כעס פגיעה ורתיעה ולקלקל את תהליך 'ההחברות' של המטפל על המטופל, ואף קיימת אפשרות שדמותו של המטפל תיכנס אצל המטופל באופן שתקלקל
- השפעה פיזית שלילית לאחר מפגש טיפולי – יכולה להיות כתוצאה מהתחככות של המטופל עם הפחד הקיומי שלו ללא תכנון מוקדם
- קאוצ'ינג, דיקורים סיניים, רפלקסולוגיה (לאו דווקא, אלא כמשל) ועוד שיטות עבודה רבות ומבטיחות שעיקר הצלחתן הסטטיסטית הן לא מחמת תועלת אמיתית שיש בהן אלא כתוצאה מהרצון העמוק של המטופל להגיע תוצאה המיוחלת דבר שמסייע לו לתת אמון רב במיוחד בשיטה ו/או במטפל – דבר שגורם לכל כוחות הנפש והתת מודע שלו לחתור חזק לתוצאה
- בהתמכרות שחייבים 'לחתוך' בצורה חזקה – התהליך האיטי הוא סביבתי ליצור אווירה של שינוי, וחייבים לייצר אותו
- שינוי סביבתי, תפיסה של משתנה, תפיסה של סביבה משתנה
- הצורך ללכת לאט גם כשאפשר מהר, ואדרבה ככל שאפשר מהר חייבים ללכת לאט
- לא באנו לעולם להשיג תוצאות אלא לעבוד ולהתקדם: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", "עיר פרא אדם יולד", "לא עליך המלאכה לגמור, אבל אי אתה בן חורין להבטל ממנה"
- עבודה מהירה (צעדים מהירים) יוצרת אשליה שהמטרה היא השגת תוצאות ולא התהליך
- צעדים מהירים הם עניין יחסי למטרה של האדם והמקום ממנו הוא יוצא. אם בעיניו צעדים מסוימים נתפסים כאיטיים סימן שהוא מכוון תוצאה ולא תהליך (אפשר בהחלט להבין את הצורך שלו אבל זה לא בריא עבורו, רוחנית ופסיכולוגית)
- הנזק למטפל כאשר הוא מכוון לתוצאות מהירות – מתקן אנשים, התמכרות לתוצאות (חתירה מהירה לשם – לעיתים תוך רמיסת המטופל וזלזול בו כי לא מתקדם מספיק מהר לטעמנו), חווית ניצחון (במקום סיפוק ושמחה) תחושת עליונות והתנשאות (במקום תחושה של נשיאה בעול) מול הצורך להיות עם המטופל בתהליך ממקום שכולנו שווים כי כולנו בתוך תהליך, הטמעה של ערכים שגויים בתפיסת העולם הרוחנית
- נזק לטיפול: קלקול בנכבדות וביכולת להשפיע השפעות חיוביות, פגיעה בתהליך ההחברות ו/או החברות למקום נמוך ומשפיע לרעה
- נזק למטופל: שיבוש והטמעה של ערכים שגויים בתפיסת העולם הרוחנית שלו, תועלת ספציפית ממוקדת בטווח הקצרה – ובהרבה (רוב) מקרים הכל חוזר בחזרה, קשיים ביכולת להתמודד באתגרים באופן עצמאי בעתיד, קשיים להתמודד עם קשיים רגשים במסגרת טיפולית בעתיד, התפתחות של אתגרים רגשיים כתוצאה מתפיסת עולם הרואה בתוצאה ייעד עקרי – דבר המייצר מדידות שגויות, תחרות, קינאה, שנאה, פגיעה בעשייה, בחיות, בערך העצמי ועוד
- נזק למטפל לטיפול ולמטופל: כאשר מטפל ממוקד תוצאות, במיוחד אם המטרה שזה יהיה מהיר, ובמיוחד אם זה מפורסם שזה אמור להיות מהיר הוא יכול מבלי משים להכניס את עצמו למצב שיש עליו 'חובת הוכחה' דבר שיכול להוביל לשגיאות בטיפול, ללחץ ולמתח, לתחושת כישלון, ולפעמים אפילו שכנוע של המטופל שהבעיה שלו הסתיימה, או האשמה של המטופל שבגללו הוא נכשל
- התבוננות בשאלה: למה בכלל לטפל באנשים? למה בכלל לנסות לקצר תהליכים? לטובתם? בגלל הכאב? לעצור את הכאב כמה שיותר מהר מתוך הזדהות? לאפשר להם להיכנס לתהליך? להוזיל להם את העלויות? או: לסייע להם 'לבחור לבחור', להתקדם, להתאמץ בכיוון הנכון להם ולהיות שותפים בעשייה שלהם