שיעור אחד עשר
ג' אדר א' תשפ"ד
בשיעור זה עסקנו
בשישה נושאים מרכזיים:
- 'שני המעגלים' – הבסיס לכל מערכות היחסים
- חלוקת הכישורים, חווית הבדידות – לבחור בטוב 'בעל כורחנו'
- מהי 'בדידות', וההשפעה שלה על הערך העצמי ועל החיות
- כל חוויה היא 'עול' – המנגנון המחבר בין אנשים והכלי המרכזי בטיפול
- "דאגה בלב איש ישיחנה" – עמוד התווך המרכזי של כל עולם הטיפול הפסיכולוגי
- ייסורי הגוף שיש להם גבול, לעומת ייסורי הנפש שהם ללא גבולות ושהם הולכים ומתפשטים באופן עצמאי
חלק מהדברים שהרחבנו
בהם בשיעור:
- שני המעגלים: האישי והחברתי – שהאדם חי בהם, ונע בתוכם וביניהם כל חייו
- חלוקת הכישורים בין כלל האנשים – חלק מהתוכנית האלוקית שלא מאפשרת לחיות רק במעגל אחד – המקור לכח הנתינה ואחד ממוקדי 'החיות' הגדולים ביותר
- חווית 'הבדידות' – נוצרת מהפער בין שני המעגלים – שוב: חוויה שהקב"ה יצר באופן שמחייבת אותנו לחיות בחיבור עם מעגלים אחרים – לטוב לנו כל הימים
- 'הבדידות' כדי שהחיבורים – לא יהיו רק קשר טכני אלא קשר רגשי עמוק (מעבר לעניין חלוקת הכישורים)
- חווית הבדידות פוגעת מאוד בדימוי והערך העצמי
- ידיד, חבר, אהבה – רמות שונות של חיבורים
- כל מערכת יחסים מבוססת על נתינה וקבלה דו צדדיים. כל שינוי בזה הופכת אותה ללא בריאה.
- כל מערכת יחסים 'לא בריאה' בכל מאת האחוזים – הופכת מהר מאוד להרסנית מחריבה ופוגענית. תמיד
- גם מערכת יחסים בין חברים (ולא רק בין בני זוג) ניתן, אפשר ואף רצוי ללכת בה 'עד הסוף', רק שהסוף שם שונה מ'הסוף' של זוגיות. ניסיון להגדיל את 'המקסימום' (בכל מערכת יחסים) לא משביח אלא הורס מפורר ומקלקל. תמיד
- חיבור בין חברים הוא חיבור בין שני הלבבות, פתיחת הלב ומתן הרשאה לשני 'לדריסת רגל'
- כל חוויה 'יוצרת עול' שקשה לשאת אותו לבד, גם חוויה חיובית
- מכאן הצורך לשתף אחרים בחוויות, לשתף כדי לחלוק, כדי לדון, לעבד, לחוות מחדש, ללבן ולהבין מה התרחש ולהסיק לאן להוביל ואיך להשתמש בחוויה
- השיתוף על ידי שיח זה אחד הנושאים הכי בסיסיים בטיפול והפעילות הכי מרכזית משמעותית ומשפיעה שנעשית – גם אם לא מודעים לכך
- 'נושא בעול עם חברו' אחד מארבעים ושמונה קניינים שהתורה נקנית בהם, הן בשעת שמחה והן בשעת צרה
- הנשיאה בעול, ההשתתפות, האכפתיות שנעשית בתהליך הטיפולי הוא אחד הגורמים הטיפוליים המרכזיים ביותר, שגם יוצרת אופק, תקווה ואנרגיה להמשיך ולהתקדם, גם אם עדיין לא הצענו שום פתרון
- 'דאגה בלב איש ישיחנה', ישיחנה לאחרים, יסיחנה מדעתו, 'ישכנה' (לכופף את הדאגה) לשלטון הדעת – על ידי דיבור שמחייב הפעלת הדעת
- עצם השיח מחייב סדר היגיון והבנת החוויות – הדיבור עצמו הוא חלק מרכזי ביותר בטיפול
- להרבות בשיח על מנת לצאת מהבוץ: מעולה. להרבות בשיח בלי מטרה אקטיבית ויזומה זו: עלולה להכניס לבוץ בחזרה ואף גרוע ממה שהיה קודם לכן
- חיי בדידות ובוודאי תקופות של בדידות – לא קיימים רק אצל תימהוניים אלא גם אצל 'המקובלים' בחברה, ואפילו אצל האנשים האהובים ביותר
- החיבור צריך להיות לפי הרמה הצרכים של האדם ולפי היכולת של הצד השני להבין ולהתחבר לחוויות ולהכיל אותן
- הבודדים ביותר הם גדולי ישראל. זוכים לקרבת אלוקים ביתר שאת
- אצל האדם שחי חיי בדידות: כל חוויה מעצימה את הבדידות, מורידה את החיות ומדרדרת לכאב שהולך וגדל ומוביל לבריחה
- האדם הבודד: נמנע מחוויות חיוביות כי אין את מי לשתף (ירידה בחיות), כל חוויה שלילית מעצימה את הבדידות ופוגעת בערך העצמי ושוב ירידה חזקה בחיות שמביאה לסבל נפשי גדול ורצון לבריחה שהולך ומתחזק
- בדידות מחמת חוויה שלילית מול בדידות מחמת חוויה מבישה
- סכנת ה'סוד': לוקח את המושכות על החיים ומנהל אותם, הופך אותם לחיים כפולים, אבי אבות הבדידות, ופוגע בכל רמות החיות – הערך – הכבוד – הדימוי העצמי
- כהורים: החובה לסייע לילדים לבנות חיי חברה בריאים וטובים
- בטיפול וק"ו בנטיות הפוכות: לזהות את הסיבות לבדידות ולסייע בשיקום מערכות היחסים