חלק מהדברים שהרחבנו
בהם בשיעור:

• יראת שמיים מזויפת ויראת שמים אמיתית
• יש שחושבים שיראת הרוממות גבוהה מדי לדור שלנו ולכן משתמשים ביראת העונש כדי לחנך את הילדים והתלמידים לשמירת תורה ומצוות
• מיצרים תחושה עמוקה הנצרבת בלב החניכים שה' ח"ו אכזר המתנהג 'כרודף' ובוחן כליות ולב כדי לתפוס על חם ולהעניש על כל מעידה קלה כשלמעשה ההפך המוחלט הוא הנכון, ה' הוא קל רחום וחנוך מאריך אף וכמו כל הכתוב בי"ג מידות של רחמים, וברא את התשובה ושפע הזדמנויות בכל זמן ועת לחזור בתשובה וה' יושב ומצפה שנחזור אליו ולא נענש.
• השיתוק הגופני שנוצר מחמת עוצמת הרוממות המגיעה בעקבות הבנת הפרופורציות כאשר עומדים מול 'אדם גדול' (משל החפץ חיים) – 'שיתוק' הדומה לחוויה עמוקה של פחד, למרות שאין ממה לפחד, אלא שביראה הדבר גורם לשמחה גדולה רצון להישאר ולחזור לשם שוב ואף גורם להתעלות ורצון לשאוף גבוה בלי לחוש בזוי אבל כן לקבל פרופורציות על הבלי העולם הזה.
• הפחד גורם לצער כאב ורצון לברוח ולעולם לא לשוב ואף מצמית וממית כמו שכותב רבינו יונה על הפסוק הנ"ל – וגם הוא נובע מתפיסת הפרופורציות בין האדם לגורם המפחיד, מחבל, חיה מסוכנת, מחלה קשה, גורם בעל סמכות גבוהה שפרנסתו או חירותו נמצאים בידיו ואפילו מול איתני הטבע
• הבנת הפרופורציות יוצרת התעלות הגורמת לרצון להתחבר למקור העוצמה
• המבט של נברא מול בורא – הוא מבט שונה לחלוטין ממבט של אדם ביחס לעצמו ולצורה שבה החברה (או הוא בעקבות החברה) תופסת אותו
• נברא הוא יצור בעל כוחות עצומים להניע עולמות והבורא יתברך הוא מקור כל הטוב והוא כל-יכול והוא זה ששלח את הנברא לתפקיד ייחודי שרק הוא, בכל הבריאה כולה, יכול לעשות אותה ונתן לו את כל הכלים המתאימים, ומצווה אותו לבחור בטוב כי הוא יכול – רק צריך להתחבר לבורא, אבא שבשמים!
• דוגמאות מוחשיות ראינו מדברי חז"ל על נירון קיסר, נבוזראדן רב הטבחים והחיילים ששלח אדריאנוס קיסר לאונקלוס הגר, בן אחותו, כאשר כולם התגיירו ברגע שהבינו את הנושא של רוממות בורא העולם – ממש כך זה פועל. זו יראת הרוממות וכל אדם קטן כגדול שייך בה בכל דור ודור.
• הבנת הנושא של 'מקור חיים', מקור של כל החיות בעולם על ידי המשל של העיר החכמה, הממוחשבת, שעל ידי הרמת השלטר נוצר החיבור בין המחשבים המפעילים את העיר לבין זרם החשמל, כשבלי החשמל כל מחשבי העיר חסרי משמעות ותועלת – למרות היותם מוצר גאוני וחכם, אבל ברגע שמחברים לחשמל אזי כל המחשבים המשוכללים מניעים את כל העיר ומתפעלים אותה וכך בדיוק הקשר עם בורא העולם
• וכמו בעיר החכמה ישנה כמיהה גדול לחיבור וכך אדם כאשר הוא מבין וחווה היכן נמצא המקור של כל החיות והכח בעולם – הוא כמהה להתחבר
• הוא הדבר הקרוי בלשון חז"ל: "יראת עלול לעילתו" – ממש במשמעות של 'שקע ותקע' כבמשל הנ"ל. הכמיהה לחיבור שמיצר את הכח, את זרם החשמל.
• הידיעה הזו יוצרת חשק והתעלות ומייצרת רצון אמיתי פנימי להתקדם ולבנות ('רוצה מול צריך'), כאשר אדם מגיע לצומת דרכים שבה הוא יכול לפנות לחיים או למוות, לטוב או לרע, והוא מחובר לה' הדבר הראשון שעולה על ליבו זה לברר עם עצמו מה כדאי לי? מה יעשה לי טוב? מיצר רצון ומגדיל את כח הבחירה (ששוב, מיצר חיות!)
• החיבור למקור החיים מחייב חיבור נכון והבנת הגבולות כמו בכל מערכת יחסים
• אנחנו 'בנים למקום' לא חלילה 'חברים' של ה' ולא יוצרים איתו הסכמים ועסקאות שישרתו אותנו
• התועלת שבחיבור היא החיות!! זה מה שאנחנו צריכים וזה מה שאנחנו מקבלים.
• התנתקות ממקור החיים: כמו במחשב שברגע שמתנתק מהחשמל הוא כבה ולכן מפסיק לעבוד, כך אדם שחוצה את הגבולות בניגוד לרצון ה' הוא מנתק את עצמו, בעצמו ובבחירתו, ממקור החיות שלו והכל כבה
• על פי הדברים הללו ניתן להבין בקלות שאין הדבר כפי אלו שתופסים כביכול הנהגה זו היא כשל (ח"ו) דיקטטור חמום מוח שכל עוד הוא שמח אפשר להיות בחברתו וכאשר דבר קל מצית את כעסו הרי כל העומדים סביבו בסכנת מוות נוראית כמו אחשוורוש שהוציא להורג את ושתי (אשתו!!) כשכעס, וכן את המן (המשנה למלך) כשקם בחמתו ממשתה היין – על פי דברי חרבונא, וכמו אצל פרעה ושר האופים, אלא מדובר כאן בצדיקים גמורים שחצו את הגבולות מחמת רצון להתקרב לה' וברגע שחצו את הגבולות בעצם המיתו את עצמם. לא בחינה של 'משחק באש' אלא בחינה של 'הוצאת המחשב מהחשמל' – מתוך בחירה ושיקול דעת מוטעה, למרות שהרצון היה דווקא ממש להתקרב ולא חלילה להתרחק אבל גם להתקרב יותר מדי זה אסור – זה בדיוק האיסור של חציית הגבולות.
• אכן לא בכל פעם הניתוק מביא מיד הפסקת החיות של האדם באופן מוחלט אלא ברוב הפעמים מביא לריחוק שניתן לתקנו. ישנם סוגים שונים של חציית גבולות ועל כל דבר ישנה אפשרות לעשות תשובה, ויש כל מיני דרגות של עברות ודרגות של תשובה אבל עם הצדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה ושם השפעת הניתוק היא מידית כמו אצל עוזא ואחיו בני אבינדב, וכמו אצל נדב ואביהו שמחמת השמחה הגדולה חצו את הגבולות (עוזא הושיט יד לתפוס את ארון ברית ה' שלא 'ייפול' ונדב ואביהו שהקטירו קטורת באופן שהיה אסור)
• חשוב לציין שעל ידי מותם של נדב ואביהו וכן של עוזא, בשיא השמחה, התפשטה השמועה בכל כלל ישראל באופן מידי דבר שגרם לקידוש שם שמיים עצום ונחקק בלב כלל האומה לנצח נצחים ובכך מיתתם של הצדיקים הללו, שנבעה מהניתוק וחציית הגבולות יצרה את התיקון המושלם בכך שלימדו שיעור עצום את כל העם לדורותיו על הנושא של הגבולות בין נברא לבורא שלעולם אין לחצות, וזכו במותם לקדש שם שמיים בצורה הגבוה ביותר.
• לסיכום: יראה זו הבנת הפרופורציות, שיוצרות הבנה של המעמדות (במקום שיש היררכיה ומעמדות שונים במערכת יחסים – כמו נברא ובורא, הורים וילדים, רב ותלמיד) ומחדדות את הגבולות שאותם אסור לחצות – בכל מקום גם בין חברים (חוץ ממקום שיש מצווה לחצות – ונדבר על זה אי"ה בהמשך) וכפי שדברנו שבמערכות יחסים של בין אדם לחברו חז"ל העמידו את עיקר העשייה באיסור להזיק ובלקיחת אחריות לא להזיק – כשהנזק הראשון והחמור ביותר הוא חציית הגבולות
• הבנת יראת העונש בפשטות כוונתה היא תפיסה של הפרופורציות של עוצמת הריחוק מה' שנוצרה בעקבות מעשיו – כמו המשל על הילד שמחמת התנהגותו הקלוקלת הורחק מטיול שנערך בתלמוד תורה, שזה לא עונש שמטרתו להכאיב אלא עונש שהוא עצמו יצר כיוון שהתנהגותו לא מאפשרת לצרף אותו לטיול – ובמידה ויתקן את מעשיו ויהיה ברור שלא יפריע הרי שסיבת העונש בטלה מיד.
• יראת חטא – הבנה של עוצמת החורבן של מעשיו – דבר שמביא לריחוק גדול מה'
• העונש הוא תמיד התוצאה של המעשים עצמם ולא נקמה או רצון חלילה להכאיב וכך חובה גם בעונשים חינוכיים, שבהם המילים 'מגיע לו' 'הוא קנה את זה ביושר' הן מילים שאסור שיעלו על המחשבה כלל. העונש לעולם חייב להיות אך ורק לטובת החניך
• כאשר האדם כועס רוב מוחלט של הסיכויים שלא יצליח בשום אופן לפעול אך ורק לטובת החניך בלי להכניס שיקולים זרים של כעס/נקמה/פריקת עצבים וכדו' והחניך תמיד תמיד מרגיש את זה וזה יוצר את ההיפך מחינוך ומרחיק בין המחנך לחניך – ומחנך שמתנהג כך לא שם על ליבו את החובה הבסיסית לא להזיק, בטח ובטח לפיקדון שהופקד אצלו על מנת לתקן ולבנות – וזו מעילה גדלה בתפקיד
• מקל וגזר ושכר ועונש הם שני דברים הפוכים לחלוטין. מקל וגזר – שניהם הם כלים שמיועדים לגרום לאדם לעשות דברים בניגוד לרצונו ולעתים אף לגרום לו לרצות לעבור על הרצון של עצמו, דבר שהורס ושורף אותו מבפנים. שניהם מנופי לחץ שמיועדים להיטיב עם המפעילים על חשבון האדם שעליו הם מופעלים לנצל אותו או להשתמש בו.
• הנזק של שימוש בדבר הזה מתחלק לשנים: מקרה אחד שבו המנופים הללו מיועדים לגרום לאדם לעשות דבר רע, שאז הנזק הוא קטן באופן יחסי, ומקרה חמור יותר כאשר המונפים הללו מיועדים לגרום לאדם לעשות דברים שהם מאוד טובים רק שכעת הוא לא רוצה לעשות אותם ואף רוצה את ההיפך – הפעלת לחץ בצורה הזו לא רק שלא מחברת את האדם לבוראו, ולמעשה, ולעצמו, אלא מקלקלת את החיבור ואף מנתקת ולעיתים טורקת את הדלת באופן בלתי הפיך.
• שכר ועונש הם שני כלים שמיועדים לסבר את האוזן לאדם מדוע הדבר שמציעים לו לעשות זה הדבר הכי טוב עבורו ולכן כדאי לו לטובתו שלו לעשות את זה. הצורה שבה זה מבהיר היא על ידי שהאדם תופס שהפעולה שהוא מתבקש לעשות כל כך גדולה ומשמעותית, ושהיא כל כך תיטיב עימו ושהוא כל כך ירוויח מזה (גם אם לא תמיד מבין את עניין המצווה וההשפעות שלה) עד שבורא העולם, בכבודו ובעצמו מבטיח לו שכר עצום על הדבר, ומאידך מסביר גם את עוצמת הנזק שייווצר אם יאבד בידיים את ההזדמנות שנותנים לו. עונשי הגהינום לא נועדו כדי שהאדם יסבול מהם חלילה אלא כדי שידע להתרחק מהם. כמו הכוויה שהאדם מקבל כאשר נוגע במגהץ. הכוויה אינה עונש אלא תוצאה ישירה של מגע לא ראוי, ומי שדורש להיזהר מהמגע הזה, ואף מעניש על כך – זה רק כי הוא רוצה בטובתו של החניך ומזהיר אותו לא להתקרב למגהץ בעודו רותח. אין זה עונש. ילד שיקבל כוויה ויכאב לו מיד יעטפו אותו ברחמים ויסייעו לו בחמלה רבה ולא בשמחה לאיד כי אין כאן רצון שיכאב לו אלא זו המציאות – מי שנוגע במגהץ נשרף, וכך העניין של הגהינום, מי שעושה – נשרף, וה' מפציר בנו שלא נשרף, אבל עצם ההבנה עד כמה השריפה גדולה ומאידך עד כמה השכר הוא גדול מסבר את האוזן על גודל המתנה. ומי שמתבונן בזה – זה רק מוסיף בו חשק גדול לעשות את המצווה ולקבל את המתנה ולהשתמש בה כראוי.
• גם ילדים קטנים יכולים להבין ובעיקר לחוות את החוויה הזו ולהיכנס לעולם בריא כזה אם מסבירים להם ובעיקר ממחישים להם את זה – כמו שהם מבינים מדוע שומרים מכל משמר על יהלומים למרות שבשכל שלהם הם לא מצליחים להבין מדוע אנשים מוכנים לשלם הון עתק על מה שנראה בעיניהם כחתיכת זכוכית, מ"מ הם מבינים שזה חשוב/יקר/בעל ערך – למרות שלא מבינים את הערך עצמו.  
• בסופו של דבר אנחנו עושים את כל חוקי התורה ומקיימים את המצוות כי אנחנו חייבים! אין לנו ברירה. השאלה היא מה בעצם אנחנו חייבים והתשובה היא שאנחנו חייבים לרצות! ה' רוצה שיהיה לנו טוב ואי אפשר להכריח אדם לקבל טוב. אם נכריח אדם לאכול משהו שהוא אוהב -בסופו של דבר הוא ישנא את זה ללא תקנה. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים!
• 'עשה רצונו כרצונך' אנחנו מחויבים להתבונן באמת ולהבין שה' רוצה רק בטובתנו, 'מדרך הטוב להיטיב' וכל מה שה' עושה הכל לטובה, וכל הציוויים והמצוות הם לא בשבילו ולמענו אלא רק למעננו ולטובתנו ולכן כאשר האדם מבין את זה, וכאשר הוא חווה את החיבור לה' בצורה הנכונה, מתוך שמחה והתעלות הוא מעמיד את רצונו ומחבר אותו לרצון ה' – ואז האדם פועל לא מחמת שצריך אלא מחמת שהוא רוצה. זוהי העבודה הרוחנית שלנו כאן בעולם הזה.
• התנהלות שיש בה הפחדה, או חינוך והתעסקות בכלים שיוצרים פחד – על מנת לגרום לחניך לעשות דברים שהמחנך מעוניין בהם (גם ובעיקר אם הוא בטוח שזה לטובת החניך) גורמת לו לחוש מושפל, קטן, עבד, חסר שליטה ומשמעות וכדו' תחושות וחוויות שפוגעות בו, בדימוי העצמי, בערך העצמי ובכבוד העצמי וזה מקלקל אותו ופוגע בו. הוא מאבד את דרכו, מאבד את רצונותיו ושאיפותיו, הופך לאדם קטן, חסר חיות, חסר כח וחסר מוטיבציה ורצון, ואם זה מגיע מההורים, וזה יוצר קרע בניהם אזי הילדים יסבלו ויהרסו פעמיים, בצורה כפולה, כיוון שלא רק ענייני 'בין אדם לעצמו' שלהם נהרס אלא גם מערכת היחסים שלהם עם ההורים נהרסת אט אט והאהבה בין ההורים לילדים נפגעת ואז הילדים לא מקבלים את האהבה שהם זקוקים לקבל וגם לא נותנים את האהבה שהם זקוקים לתת ובעצם בצורה הזו ההורים הופכים את הילדים 'לחצי יתומים' – ואז הפגיעות הרגשיות והנפשיות חזקות מאוד, הבדידות קשה והמרדף אחרי חום ואהבה וחברה אלטרנטיבית ועשייה שתוציא אותם מהבור הנפשי הוא גדול.
• הדברים הללו יוצרים 'אנטי' ממש לכל מה שכרוך בעבודת ה' ויוצרים נשירה גלויה וגם סמויה מחמת הכאב החורבן והנזקים שנוצרים אצל החניכים/הילדים שנפגעים בהתנהלות כזו
• חשוב לדעת את הדברים הללו לעומק כדי לדעת לאבחן, לראות ולשמוע היטב את מה שמספרים המטופלים כדי לראות עם איזה נזקים הם מתמודדים ולדעת גם איזה דברים מוטל עלינו לתקן.
• עוד נזק גדול בנושא של הפחדות – כתוב 'גוף קשה פחד שוברו' – וכמו שראינו למעלה לפחד יש יכולת מצמיתה להרוג את האדם ולשבר את גופו – וכאשר בני אדם חווים הפחדות לאורך זמן (ומי שלא רגיל בזה אזי אף אחרי תקופה קצרה) הדבר הזה פוגע לו בחיות הנפשית והפיזית ממש, וגורם לגוף שלו להתחיל להילחם כדי לשרוד, כדי ליצר חיות – וזה קורה על ידי תסיסה של הורמונים ופגיעה בקדושה של האדם – וצריך לדעת שגם הדבר הזה יוצר חיות!! חיות אלטרנטיבית גופנית שהיא גם הרסנית – כמובן.
• כל עניין ההורמונים מיועדים ליצור חיים חדשים, לכן הם עצמם מיצרים חיות (וכן מיצרים חיות אצל הבעל והאשה במצוות עונה אם וכאשר זה נעשה כראוי וכאשר השלום בית ממש טוב)
• וסופר על האברך הצדיק שאשתו הייתה מפחידה אותו והתחילו אצלו בעיות של קדושה אחרי החתונה (!!!) וכן האברך שראש הכולל היה קפדן גדול בנושא שמירת הסדרים והיה מעניש על כל איחור, וגם שם – כמו במקרים רבים אחרים, האדם שהתחיל לסבול מהפחדות – נוצרו אצלו בעיות של קדושה.
• לכן הורים ומחנכים שמפחידים בעצם שולחים את בניהם לארץ גזירה להתמודד עם בעיות של קדושה עד שפעמים רבות מגיעים להתמכרות בנושא וההורים לא מבינים מדוע הבן שקוע בחטא אחרי שהם כל כך מתאמצים לחנך אותו ושומרים עליו מכל משמר שלא יראה שום דבר טמא ולא ישמע שום דבר זר – כשלמעשה, הם בעצמם, בהתנהגותם, פוגעים בו, מדרדרים את חיותו, וגורמים לגוף שלו להתעורר ולהתחיל להילחם וכך הם דוחפים אותו להתמודדויות ולבריחה דווקא לשם – עד להתמכרות.