חלק מהדברים שהרחבנו
בהם בשיעור:

• הכלל הרביעי שעסקנו בו שהוא קריטי לשינוי התנהגות הוא החובה שהאדם ייהנה מכך. ייהנה מהתהליך ייהנה מהתוצאה ובעיקר שייהנה מהעובדה שהוא משתנה ונהיה אדם אחר. בלי שייהנה מכל זה השינוי לא ייהפך להיות חלק ממנו ויחלוף עם הזמן.
• בשביל זה צריך להבין את המשמעות של 'מה זה להנות'. רוב בני האדם בעולם רודפים אחרי הנאות כל חייהם ובכל זאת אנחנו לא רואים סביבנו אנשים שמתהלכים מאושרים ומלאי שמחה ואור כל חייהם
• מה גם שהרבה מאוד בעיות רגשיות ונפשיות הן כתוצאה מכך שאנשים לא נהנים ולא שמחים ומאושרים
• הסיבה לכל הנ"ל היא שאנשים לא בקיאים בנושא של הנאות ולא מבינים איך זה פועל למרות שבזה הם מתעסקים רוב חייהם.

1. 1. אנשים לא יודעים ממה הם נהנים – כלומר לא יודעים מהם הדברים שגורמים להם הנאה, או ששילבו כמה הנאות ביחד ולכן לא יודעים לשחזר מה גרם להם לקורת רוח באופן שירצו לעשות את זה שוב
   2. לא יודעים איך ליהנות – ובוחרים הנאות חלשות או פשוטות במקום דברים איכותיים שיגרמו להם ליהנות ברמה גבוהה
   3. לא שמים לב שהם נהנים – ועל כן עלולים לוותר על הנאות או לעצור אותן באמצע או להנות ושהגוף לא יספוג את זה וממילא בתוצאה הסופית שלהם הם יחושו שלא נהנו מספיק או כלל לא

• בסופו של דבר הנאות זה לא דבר שבא לבד, אשר על כן צריך להקדיש זמן ומאמץ בשביל זה ובנוסף גם ידע כדי להבין כיצד להנות.
• 'אדם לעמל יולד' זה גילוי הסוד כיצד להגיע לשמחה והנאה בבריאה (כלומר ע"י עמל) – אבל גם לאחר שהאדם עמל בדברים הנכונים שאמורים להביא לו סיפוק והנאה זה עדיין לא מספיק, הוא צריך לעמול גם כדי להנות ורבים לא יודעים את זה
• ההנאות הרוחניות הן עוצמתיות וחזקות לאין שיעור מההנאות גשמיות, וגם ההנאות החומריות אחוזים רבים מהן הן רוחניות, אלא שבשביל שהמלחמה 'תהיה הוגנת', תמיד ההנאה החומרית צבועה בצבעים עזים בולטים ומוחשיים וההנאה הרוחנית נתפסת כרחוקה ערטילאית ובצבעים עדינים וחלשים – אע"פ שבפועל זה בדיוק להיפך.
• המוח מציף ומסנן: דובר על פעילות המוח, שתפקידו לשרת אותנו בנאמנות ולחסוך מאיתנו אלפי פעולות שהיו מטרידות אותנו ומגבילות אותנו מהעשייה המרכזית. המוח הוא עבד נאמן מאוד, כלי שרת שהקב"ה נתן לנו על מנת לסייע בעבודתנו ובשל כך ניתנת לו האפשרות להיות 'המפעיל' שלנו כלומר במובנים מסוימים אנו מפקידים בידיו את המושכות של הניהול שלנו כדי שבדברים מסוימים נוכל לפעול כביכול באופן אוטומטי ונוכל להתרכז בעיקר
• בשביל לשרת אותנו בנאמנות מוחלטת המוח צריך ללמוד אותנו היטב כדי שידע לנהל אותנו לפי מה שאנחנו עצמנו רוצים וצריכים, וכך למעשה המוח כביכול 'סורק' אותנו יומם ולילה, מכף רגל ועד ראש, ובוחן כל התנהגות ומעשה שאנו עושים כדי ללמוד מי אנחנו ומה רצוננו.
• הדבר הזה גם מסוכן כי כאשר אדם חי חיים ללא חשבון, חיים של 'מלומדה', חיים של זרימה ועושה מה שנוח ומסתדר לו הרי שבעצם הוא לא מפעיל את עצמו אלא משחרר ומאפשר למוח להפעיל אותו על אוטומט – וכך יוצא שהמוח שכל הזמן עסוק בללמוד את האדם ולסרוק אותו בעצם סורק את עצמו, כי הוא זה שמפעיל את האדם – וממילא הוא סורק את עצמו ומשוכנע שזה האדם וממשיך להפעיל את האדם על פי עצמו, בניגוד לרצון האדם ולפעמים כאשר האדם 'מתעורר' הוא לא מבין מה קרה לו ולמה עושה כל מני דברים מסוימים, ואיך הגיע להרגלים מסוימים.
• אחד הדברים המרכזיים שהמוח עושה זה להציף ולסנן לאדם מידע, מראות, רגשות, חוויות ועוד הרבה מאוד סוגים של מידע שיכול להיכנס לאדם ולמוחו על ידי כל אחד מהחושים שלו. המוח מציף לאדם את מה שהוא משוכנע שחשוב וטוב לאדם – כדי שיוכל לטפל בזה ומאידך מסנן לאדם מהתודעה את מה שמבין שלא חשוב לו ולא מעסיק אותו כדי לפנות מקום לדברים החשובים
• דברנו על התרגיל עם התלמידים שנשלחו לאוצר הספרים כדי לבחון את כל הספרים הכחולים שהם יראו שם, ולאחר מכן התבקשו לכתוב בדף דווקא את הספרים הירוקים שהם ראו ואף בחור לא הצליח לזכור שום ספר כזה למרות שמבחינה מספרית רוב הספרים היו ירוקים וכל הבחורים עברו לידם פעמים רבות. בעוד שהבחורים חשבו שהם נבחנים על כח הזיכרון שלהם התברר שהם למדו להכיר במציאות הזו שהמוח מסנן את מה שהמוח מבין שכעת לא נחוץ לאדם ומפריע לו להתרכז. אגב, התרגיל הנ"ל חשוב להבנה כיצד ניתן לסייע בבעיות של קשב וריכוז כאשר גורמים למתמודד להנות מהדבר שהוא צריך להתרכז בו וככל שיותר ויותר נהנה – כך המוח מסנן לו את שלל המפריעים והגירויים מסביב ומאפשר לו להתרכז.
• הזכרנו את הדוגמא לגבי ה'סורגים' –שלמעשה כולם רואים כל הזמן אבל רק מי שממש עסוק ברכישה של זה הוא זה שיראה כל דגם וכל צבע וכל השאר למרות שראו עשרות אם לא מאוד סוגים לא ידעו לציין אף דוגמא. הכל כמובן רשום במוח (ובהיפנוזה ניתן לשלוף את זה החוצה) אבל בתודעה זה לא קיים ולא זוכרים כלום. כך גם הדוגמא על המתמודדים שלא שמעו סירנות של אמבולנסים למרות שהיו כאלה שוב ושוב במהלך הפגישה, אך הם ממש לא 'שמעו'.
• דובר על דוגמא של אדם שנקלע למקום חם וכל עוד מחפש מזגן או איזשהו פתרון לקרר את המקום יתקשה להתרכז בענייניו אבל משהבין שלא יצלח בזה – אם הוא משלים עם המצב ומוותר הרי שיצליח להתרכז (כדוגמת תלמידי ישיבת מיר שברחו לשנחאי) ואפילו ישכח באיזשהו שלב שחם – ובעתיד יזכור רק את מה שהרוויח וכלל לא יזכור אם היה לו שם חם או קר.
• הבאנו דוגמא נוספת על האברך שקדחו לו בקיר חדר השינה בדיוק כאשר ניסה לנוח בהפסקת הצהרים מהכולל, ועל המתמודד שתמיד צפו לו מחשבות לא טהורות בדיוק בשעת קריאת שמע – שניהם ברגע שהגיעו למצב של שלווה ולא היו מוטרדים מכך המוח הפסיק להציף להם ואדרבה החל לסנן להם באופן אקטיבי.  
• השתמשנו בנושא הזה כדי להבהיר סוגייה שעסקנו בה בעבר: עניין המתמיד מול השקדן והסברנו על פי הדברים הללו כיצד מגיעים לרמות עצומות של שקיעות עד שמתנתקים מענייני העולם הזה – וההסבר הוא שמדובר על רמות מאוד גבוהות של הנאה עמוקה – והמוח פשוט מסנן את כל מה שמתרחש מסביב והדגשנו שרבים מאוד שומעים סיפורים על גדולי ישראל ועל שקיעותם העצומה בתורה ועבודה ומעריכים עד אין קץ אבל כאשר חושבים את זה על עצמם – זה מפחיד אותם מאוד – במיוחד המחשבה שהמציאות הזו נובעת מעיניי הפרישות והתרחקות מהנאות, אבל האמת היא שההשגות הגבוהות הללו לא מגיעות מחמת פרישות מהנאות אלא מחמת שההנאה כל כך גדולה המוח מסנן את ההנאות הפחותות והפרישות מגיעה (באופן אקטיבי) מחמת הרצון לא להפריע להנאות הגדולות יותר, וזה הביאור בעניינו של רבי אלעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים ונוהג כמי שכפאו שד – ומצד שני הוא עצמו זה שכינה את מצוות עונה בשם 'שמחת עונה' – ונדון בזה אי"ה כשנגיע לסוגיה.
• דובר גם על הסוגייה של 'שבע יפול צדיק וקם' – שגם היא קריטית לשינויי ההתנהגות וגם היא קשורה לאותה התנהלות של המוח – שהרי הוא נועד לשרת אותנו בנאמנות גמורה כדי שנוכל 'לסמוך עליו' שינהל אותנו בעיניים עצומות, אלא שבשביל זה נקבע לו שהוא ישרת אותנו – אלא שהשאלה הגדולה עבורו מי זה 'אותנו', וזה בא לידי ביטוי כאשר האדם מנסה לעשות שינוי בחייו, בהתנהלותו, בהרגליו, שאז הוא במסע של שינוי וזה משבש למוח את ההבנה את מי הוא אמור לשרת, למי הוא כפוף, לגרסה הרגילה שהייתה עד היום או לחדשה שצצה פתאום, ולכן בשביל לבחון את זה ומחמת הרצון לדאוג לטובתו של אדונו המוח מנסה מפעם לפעם למשוך את אדונו לכיוון הגרסה הישנה שאותה הוא מכיר ואותה הוא רגיל לשרת כדי לבחון מה האדם יעשה, האם יחזור אחורה או שמא ימשיך בדרכו החדשה, ואם האדם מתעקש להמשיך הלאה בדרך החדשה אזי המוח מבין שהגרסה החדשה היא הנכונה, ובנוסף – וזה עקרי לא פחות, ככל שהאדם ימשיך בדרך החדשה וייהנה ממנה כך המוח יתרשם שזה מה שהוא באמת רוצה וטוב לו ונעים לו ולכן ימשיך לשרת את האדם על פי הדרך החדשה, אלא ששוב, מרוב נאמנותו המוח רוצה לוודא את זה סופית ולכן בודק את העניין עוד כמה פעמים ובוחן את האדם האם הוא ממשיך הלאה ועד כמה הוא נהנה מזה, וכך אדם שנופל ממדרגתו החדשה ונכשל אבל מיד קם וממשיך ללכת ובמקום לבכות ולהתאבל הוא שמח שזוכה להמשיך הלאה ולהתקדם – המוח מבין עם מי יש לו עסק ומישר קו עמו ומשעבד את עצמו יותר ויותר לאדם החדש ולא רק שהוא משתף פעולה אלא גם עוזר לו 'מעודד ותומך' עד שהוא מסנן את המפריעים ומציף לו את הדברים המתאימים לרצונות החדשים שלו – והמבחנים שעורך לאדם הולכים ונהיים קלים יותר ויותר והמרחקים ביניהם הולכים וגדלים
• אכן לעיתים גם אחרי 20 שנה המוח יכול לעשות מבחן כזה, כמו הדוגמא על ראש הישיבה הרגוע השלו והעדין שהתפרץ על תלמידו מול כל הישיבה לאחר שהחציף פנים – וכמו שהיה רגיל להתפרץ בעבר וחלשה דעתו כשלמעשה זה היה סוג של מבחן שכבר שנים רבות הוא לא התנסה בו ומכיוון שכך הגרסא דינקותא הראשונית שלו היא זו שצפה ועלתה כדי לבחון מה הוא מעדיף, ואם הוא מצטער על ההתפרצות ולא חפץ בה ולא מתייאש אלא שמח להמשיך הלאה וחפץ להמשיך בדרך שרכש אזי שוב המוח מתעדכן ומשתכנע שזו האמת
• ככל שהאדם מבין את הנקודה הזו, כך אם נכשל במבחן כזה קל לו יותר לקום ולהמשיך הלאה – וכך לתכנת את המוח בצורה יסודית יותר ומשפיעה יותר, וככל שהאדם מודע לאפשרות שזה יקרה, גם אחרי עשרים שנה, כך בשעת מעשה הוא לא מופתע ולא נופל בפח, וממילא המוח מבין את המסר
• הוסבר שביחס לנטיות הפוכות זה עניין קריטי שאדם ידע שהמוח ינסה שוב ושוב למשוך אותו אחורה ויציף לו רגשות וכיסופין גם אחרי שזה כבר מזמן לא מעניין אותו – וזה עלול לבלבל אותו מאוד וליפול ברוחו שמא כל השינוי היה דמיון, שמא כל ההתקדמות נעלמה ברגע אחד אבל אין הדבר כך, אלא כמו בכל שינוי אחר גם כאן המוח התרגל לשרת את האדם ופשוט רוצה לוודא שזה בסדר לשרת את האדם עם ההתנהלות החדשה
• הוזכר שזה דבר מצוי שלפעמים מתעורר אצל האדם רגש געגוע עז לאדם שהוא כבר שכח ובקושי זוכר את קיומו או לפעמים אפילו לאדם שהוא שונא בכל ליבו – אבל הרגש הזה נעלם מהר מאוד כלא היה – ולאחר שנעלם לא מצליחים להבין מה קרה ומהיכן זה צץ פתאום – וזה ממש מאותו עניין.  
• לאור הדברים האמורים בסוגייה הזו הובן שבין שאר התפקידים של המטפל במהלך הפגישה וגם לאחריה זה לסייע למתמודד בעניין הכח ההנאה ואף לגרום למתמודד שייהנה מכל הנ"ל. לפעמים כאשר הוא מודע לזה וגם אם לא. אפשר וראוי לדבר איתו על חשיבות הדבר, אפשר וראוי ללמד אותו איך לעשות את זה, אפשר וראוי לשמוח איתו כשהוא שמח ובכך להגביר את השמחה ואת ההנאה שלו, אבל בעיקר התפקיד של המטפל זה לגרום לו להנות. זה לא צריך להיות עם מילים. זה בא לידי ביטוי בנושאים שמעלים בפגישה, במטלות ובשיעורי הבית שצריכים להיות מדויקים ומכוונים לכך, זה בהתייחסויות שלנו לדברים שמספר ומשתף, או בניתוב הפגישה והשיח למקומות שבהם הוא יתקדם ממש עכשיו או ישים לב שהתקדם או חווה חוויה משמעותית של התקדמות וכדו' כדי שיוכל להנות, וכמובן לעשות זאת בעדינות ורגישות כדי לא להעמיס עליו ולא לגרום לו להתמרד או להתווכח או להתכחש להתקדמות או חמור מכך לנסות לחזור אחורה (במקרה נניח שזה 'מתחכך' לו עם הפחד הקיומי).   
• דובר על מקור ההנאות בעולם ודברנו על מנגנון אחד שהוא בריחה ייסורים וריצה לקראת הנאות (ציר בריחה וכו') והובהר שלמעשה רוב ההנאות בעולם, גשמיות ורוחניות-רגשיות הם בעיקר בריחה מייסורים, ואם לא היה את הייסורים או הכאב שממנו בורחים לא הייתה שום הנאה, ואת כל ענייני האכילה שתיה שינה והליכה לים ולבריכה הנאה ממזגן וכו' אלו דברים שבחורף אין בהם שום עניין ואדרבה הם יכולים אף להיות סבל גדול
• כך גם קשרים ומפגשי חברתיים, מסיבות והתאספויות מיועדים פעמים רבות להפרת בדידות ומחמת שעמום ואדרבה הרבה פעמים כאשר האדם לא חש בודד והוא מלא עשייה המפגשים החברתיים הללו מיותרים לו, נראים כמעמסה וכעול מיותר, וזה מחמת שהם הנאות של בריחה מייסורים
• לאור הנ"ל דובר, כאמור בהתחלה, שהרבה מאוד הנאות בריאות וטובות מתפספסות מחמת אי הבנה בנושא ההנאות ואז מוותרים על הנאות גדולות ואיכותיות לטובת דברים חומריים ופשוטים (שזו הדרך ההפוכה בדיוק ממה שמתרחש אצל גדולי ישראל כאמור קודם) כמו בדוגמא על מחזור הבקבוקים, והרבה הנאות מתפספסות מחמת שילוב של כמה הנאות ביחד שדבר זה גורם שגם לא יודעים כיצד משפיעה כל הנאה וממילא לא יודעים אחרי מה לחזר ואת מה לחפש וגם שהמוח מסנן חלק משמעותי מההנאות והם הולכות לריק – והמשמעות של הנ"ל שככל שאדם חי חיים חופשיים של זרימה ללא מעקב והתבוננות ללא עצירות כדי לבחון ולהתבונן מה שמתרחש ומה עובר עליו הוא יכול להפסיד הרבה מאוד הנאות וכתוצאה מכך לחיות חיים אפרוריים עם חיות נמוכה והתוצאות והמחיר בהתאם
• הדברים הללו חשובים לכל אחד הן מבחינת החיות האישית ועבודתו הרוחנית שלו עצמו, הן לניהול הבית באופן כללי וגידול הילדים כל אחד בפני עצמו וכמו הדוגמא היפה של הילד שנשאל בקביעות בכל יום כשחזר מהחיידר 'ממה נהנית היום' דבר שהסב את תשומת ליבו באופן אקטיבי להנאות של אותו יום וקיבע את זה בתודעה שלו וזה השפיע על החוויות ושמחת החיים ועל ההתנהגות וגם השפיע על כל מערכת היחסים שלו עם המלמד שעל פי הניסיון עם אחיו הגדול הייתה צפויה להיות מורכבת מאוד.
• דובר על 'החיים כשקף' שכל אחד צובע על פי טעמו האישי, וכך בני אדם 'צובעים' סיטואציות בחייהם ומציאויות בחייהם וכאשר זה נעשה ללא מחשבה תחילה וללא כוונה והשקעה – בסופו של דבר השקפים נצבעים 'לבד' הן מחמת מה שמתרחש בפועל והן מחמת אחרים שצובעים לנו את השקפים שלנו וכך יוצא שלפעמים בלי שאנחנו מבינים כיצד זה נוצר הבן של השכנה שזקוק לעזרה מעורר בנו רחמים חמלה ורצון להושיט יד ולהתגייס לסייע כי זה מצטייר בצבעים עזים ומרגשים בעוד הדברים הנוגעים אלינו נתפסים כאפרוריים ומשמעממים נטולי צבע ואתגר, והחשק לפעול בתוך השליחות הייחודית שלנו (בתוך הבית שלנו עצמו) – שהיא זו שאמורה להביא אותנו לפסגות מרהיבים הולכת ודועכת ואילו לעזור למסכנים נזקקים ואומללים שזוכים ליחסי ציבור קהילתיים או תקשורתיים מרגיש דבר קסום ומרגש שראוי להקדיש את כל כולנו אליו, והחיות שלנו והאכזבות שלנו תמיד בהתאם.