שני הדברים הללו יכולים להכביד מאוד בנושא, כיוון שבבחינה של 'אשתו כגופו' (ונרחיב גם על זה אי"ה) מי שמתמודדת גם ככה עם קושי של ערך עצמי נמוך אזי אם מתגלה לה על בעלה דברים שנתפסים בעיניה כפחותים ולא ראויים, זה יכול להשפיע עליה חזק מאוד בהתמודדות האישית שלה בעניין ולטלטל את עולמה מאוד, היות וכל מה שקשור למערכת יחסים של אהבה חייב להיות מושתת קודם כל ובראש ובראשונה על הערכה, ואם נחשף לפניה על בעלה דברי גנאי או דברים בזויים (לתפיסתה) זה יכול להרוס מאוד, גם ביחס לעצמה וגם ביחס לבעיות בזוגיות שהיו כבר קודם לכן. 

כמה מילים לגבי הפנטזיה

הקדמה:

יש דברים שאדם צריך, ויש דברים שהאדם רוצה – גם אם לא צריך אותם.

פעמים רבות כאשר אדם רוצה משהו מאוד הוא חולם ומדמיין על זה.
זה יכול להיות נער שכל חבריו כבר חגגו בר מצווה ורק הוא עדיין לא, וחולם ומדמיין את עצמו עם תפילין וכובע וחליפה, זה יכול להיות אדם שעובד קשה וזקוק למעט חופש – שידמיין את עצמו בבית מלון, זה יכול להיות אדם שלא זכה לילדים שמדמיין את עצמו שהוא כבר אבא, וזה יכול להיות נער נכשל בת"ת שרוצה להצליח ומדמיין את עצמו כחרוץ הכיתה, וכו'

לפעמים המחשבות / החלומות / הדמיונות / השאיפות הללו מביאים תועלת ולפעמים ההיפך, וכפי שהמשגיחים בישיבות מדברים הרבה עם הבחורים על ההבדל בין שאיפות (שמדרבנות את האדם לעמול ולהתקדם) לחלומות/דמיונות (שלעיתים עושים את ההיפך).

לא כל משאלות הלב והרצונות הם רעים ולא כל חלום על מימושם הוא בהכרח דבר רע. זה מאוד תלוי במה מדובר. (מצווה/עבירה/חולין) יש משאלות הקשורות לעולמות רוחניים, יש הקשורות לעניינים רגשיים, יש ענייני מותרות, יש ענייני חולין ויש גם דברים שליליים ואף אסורים – 'לתאבון' או 'להכעיס'.

גם המושג 'תאווה', הוא לא עניין שלילי ולא חיובי אלא מונח המתאר רצון מאוד מאוד חזק. אדם יכול להשתוקק ולהתאוות בכל ישותו ללמוד דף גמרא ולהבדיל אלפי הבדלות להתאוות לענייני טומאה.

אדם יכול לרצות משהו, הוא יכול להשתוקק אליו מאוד (שזה אותו עניין אך בעוצמה רבה יותר) והוא יכול להתאוות לזה מאוד, שזה בעצם רצון והשתוקקות אבל ברמה כפולה ומכופלת.

בשפה המדוברת אנחנו רגילים לשייך את נושא התאוות למשהו שלילי כיוון שבפועל רוב תאוות האדם מיועדות למשוך אותו כלפי מטה – עד שהוא בונה את עצמו ומביא את עצמו למצב שבו הרצונות שלו משתנים ואף מתהפכים והוא מתאווה לענייני קדושה, וממילא ספרי המוסר והמחשבה מדברים על התאוות השליליות וכיצד להימנע מהן.

רצונות שרחוקים מהגשמה

יש מקרים שבהם הדברים שהאדם רוצה רחוקים מאוד מהישג ידיו אך החיסרון שלהם – מאתגר אותו וגורם לו לפעול ולחתור בכל כוחו להשיג אותם,
מנגד, לפעמים דווקא הקושי בהשגתם יגרום לו לשקול ולהבין שהמאמץ לכך ידרוש ממנו הרבה משאבים ואז הוא יפסיד דברים אחרים שחשובים לו וממילא הוא מוותר על הרדיפה אחרי הרצון הזה או שעושה חושבים ומבין שיתכן שזה מיותר עבורו ומוותר על זה, ולעיתים הוא ממשיך לרצות אבל מסיק שזה מדי רחוק ממנו והוא מרים ידיים ומתייאש וממשיך הלאה בחייו.

אבל יש גם מקרים שמצד אחד הוא מבין שהם רחוקים ממנו ומתייאש מהאפשרות שזה יתרחש או יקרה בפועל, אך מצד שני הוא מאוד מאוד מתקשה לוותר על זה ואז הוא מתחיל לחלום על זה ולדמיין את זה, לעיתים בצורה ממשית ומדויקת עד רמה שהוא ממש מדמיין את עצמו 'בתוך' זה.

אדם חולם ומדמיין על דבר מסוים כביכול הוא כבר קיים. הוא מנסה 'להגשים' ולממש דבר שלא קורה באמת ומן הסתם גם לא יקרה, כדי שלכל הפחות יחווה את הדבר הזה, מעט מן המעט, בחלום.

זה השלב הקרוי פנטזיה, שהיא רמת דמיון עמוקה ומפורטת שאין מטרתה לגרום לו לחוות את זה כדי ליצר שאיפות מוטיבציה וכוח רצון להתמיד ולהתעקש בהשגת הדברים אלא להיפך, לחסוך לו את המאמץ וההשקעה האלו!!!

הדבר הזה הוא כמובן לא בריא בעיקר מבחינה רוחנית מוסרית אבל גם מבחינה רגשית פסיכולוגית כי זה השלב שהאדם עובר לחיות 'בנדמה לי', חי בבועה שלא קיימת, חי בתוכה ומתענג 'באמת' – על מציאות שכלל לא קיימת.

החסר שהופך לחסך:  ככל שהאדם חי את המציאות האלטרנטיבית יותר ויותר, כך הוא זקוק לה יותר ויותר – וכך כל פעם שהוא 'מקיץ ומתעורר' לחיים האמיתיים ומגלה שהכל היה דמיון, כמו בועת סבון שהתפוצצה, כך הוא חווה את החסר יותר ויותר עד שהופך לחסך עבורו, ככל שהחוויה שלו בדמיון חזקה עוצמתית ומוחשית יותר כך הצורך שלו בזה מתעצם כי הוא חש וחווה כאילו זה באמת קיים – וככל שזה מתעצם כך כשמגלה וחווה שכל החוויה המוחשית הזו הייתה בעצם בסך הכל פנטזיה – הכאב הוא קשה יותר ויותר וככל שהקושי בהשגת הדברים נשאר כמו שהוא הכאב והרצון בהשגת הדברים הולך וגדל שוב ושוב עד שהוא בוחר במודע לפתוח פתח בחיים שלו למעין 'יקום מקביל' מעין 'עולם אישי פרטי ולא מציאותי' שאליו הוא בורח מפעם לפעם כדי ליהנות ולהתענג.
וזה הופך להיות מקור ל… 'חיות' עבורו. חיות הרסנית כמובן.

ההשתקעות בעולם הפרטי והמוכנות לעבור לחיות בתוך או במקביל לעולם כזה – היא חזקה, וכשזה לאורך זמן מתחיל להיווצר טשטוש בין המציאות האמיתית לדמיון  – ואז, וכדי להמחיש איך זה נראה ובא לידי ביטוי, אנחנו יכולים לראות מצבים בהם אנשים שמוחזקים בעינינו כאנשים טובים צדיקים, ת"ח, בעלי מידות טובות עושים מעשים חסרי דעת לחלוטין או אפילו פוגעים באחרים (מינית, אבל לא רק) בלי שהם תופסים כמה זה נורא מה שהם עושים – כי זה מגיע אחרי מאות ואלפי שעות פנטזיה על אירוע / אדם מסוים – ששם, בפנטזיה אותו אדם שבמציאות האמיתית הופך כעת לאומלל אחרי שנפל קורבן למעשיו, שם 'מושא הפנטזיה' מופיע דווקא כשמח ומאושר לשתף פעולה, ואז לפעמים המפנטז מתקשה להפריד בין מציאות לדמיון ופועל בחיים האמיתיים על פי החוויות שלו בדמיון ולכן הוא בכלל לא מבין על מה הצעקה בכלל.

כוח ראיה או שיקול דעת:  אגב, זו גם דוגמא לפגיעה בכח הראיה – שאחרים יגדירו מצב כזה כחוסר הבנה, כאכזריות או כשיקול דעת פגום – למרות שלא זו הבעיה. כלומר זה בוודאי אכזרי ובוודאי פגם מהותי בשיקול הדעת אבל המניע הוא לא אכזריות והוא לא יודע ולא רואה שמה שהוא עושה אכזרי. זה כמובן לא לימוד זכות אלא חלק מהותי מהאבחון – שהוא מאוד קריטי עבור מי שמוכן לקחת על עצמו לסייע לפוגעים. לא מספיק הרצון לסייע, חייבים גם לדעת לאבחן היטב. הכשל הוא לא באטימות ואכזריות ורשעות אלא בכח הראיה שנפגע מחמת פיתוח של ראייה חדשה אלטרנטיבית והשתקעות בעולם מקביל – שזה פגם מהותי בכל צורת בניין האדם, וכל רצון לתת סיוע מקצועי חייב להתייחס לנקודה הזו וכמובן בהמשך גם לברר מדוע הוא ברח לעלומות כאלו.

כפי שדברנו לא מעט פעמים ונרחיב בזה כשנגיע לסוגיה הזו – כל פנטזיה, תהיה גרפית וחומרית ככל שתהיה – היא כיסוי לעניין רגשי. כמו ציור בספר ילדים, ציור שמיועד להמחיש את הסיפור עצמו. ובנמשל: כמעט כל פנטזיה, (וכל פנטזיה מינית) זה בעצם חסר וחסך רגשי שהאדם מצליח לחוות אותו 'בפועל' בפנטזיה, כשבשביל שיוכל לחוות את החוויה החסרה לו הוא צריך לטוות סיפור מדויק שעל גביו כביכול יקבל את הרגש שאותו הוא משתוקק לחוות. כמו הילד שמשאלת ליבו הכמוסה היא להיות מוערך מאוד (לרוב כצעד נגד היותו מושפל ודחוי) ומפנטז שזוכה במבחן פומבי מול כל התלמוד תורה – המלמדים הילדים והוריהם ומקבל דברי שבח מפי המנהל מול כולם, הרי שכל עניין המבחן, הפומביות, נוכחות החברים, שאר התלמידים והוריהם – מיועד להעצים את דברי השבח של המנהל שבפנטזיה שלו נאמרים לאוזניים מאוד מסוימות.

עד כאן לעניין הפנטזיה והסבר על מהותה, כיצד היא מתפתחת, למה היא משמשת והנזקים הבאים ממנה

וכעת לגבי הבעל שהפנטזיה שלו היא סביב הקשר שלו עם רעייתו:

הדיון כאן הוא לא עד כמה הפנטזיה שלו משונה, מוזרה, מזעזעת או בזויה כיוון שהפנטזיה היא הכלי המרכזי (המשל) להכיר את עולמו הרגשי של האדם ואת החסכים שלו (הנמשל).

חשוב להבין את זה היטב כי הנקודה הזו היא קריטית וחשובה לכל הטיפול בנטיות הפוכות כי שם, ברוב מוחלט של המקרים, הפנטזיה תהיה קשה מאוד לשמיעה / מכוערת / בזויה / מוזרה / מזעזעת ולרוב הכל גם יחד (ק"ו בסטיות מניות קשות). הנקודה שלנו באבחון היא מה הפנטזיה הזו משקפת בעולמו הרגשי של הבעל, ולא איך הפנטזיה נראית,
אלא אם כן כמובן היא אכן משקפת חוויה רגשית בזויה.
לפעמים הפנטזיה עצמה מעידה על רצונות מכוערים או בזויים גם ברמה הרגשית, וכמו שהזכרנו כבר על התנהגות מינית של בני ישמעאל עם בנות יהודיות ובדגש על בנות חרדיות שגם במקרים בהם, למרבה הצער, זה נעשה בהסכמה – פעמים רבות זה נעשה עם אלמנטים של אלימות והשפלה שזה בעצם מימוש של פנטזיה הסובבת סביב חוויה של 'כיבוש', במובן של צבא שכובש את האויב – החסך הוא הנחיתות שלהם כלפי היהודים – "עם הדומה לחמור" (כמו גם, לרוב, מחמת המראה החיצוני) וק"ו כלפי היהודיות וק"ו הצנועות והחסודות שבהן. הרצון העמוק להתגבר על זה, בא לידי ביטוי במגע גופני אלים ומשפיל. הם מעדיפים בנות מסוימות ומשתמשים בקיום יחסים כדי לחוות חווית עוצמה הקשורה 'לכיבוש'. כמובן שהאומללה שנפלה בפח לא מודעת לכך והיא משוכנעת שהוא אוהב וההתנהגות הזו היא עניין תרבותי מנטלי.

מ"מ, את הנקודה הזו האשה ככל הנראה לא יודעת ולכן ייתכן שזו הסיבה שהיא מזועזעת מאוד ונחרדת. נראה שזה מפחיד/מאיים עליה או על דמותו של בעלה החסיד.

לגופו של עניין אני מציע לנסות לברר בעדינות האם הבעל חש קרירות רגשית משמעותית מהצד שלה (שלא סותרת בכלל את ההסכמה שלה לכל מיני פעילויות ורצונות שלו בד' אמותיהם – כי הסכמה כזו יכולה להיות על מנת 'לרצות' אותו או לא לאכזב אותו או כי כך לימדו אותה שהיא צריכה/חייבת ולכן זה לא בהכרח משקף קשר של אהבה).

ייתכן שבעלה לא חש אהוב ולא חש שמה שהיא משדרת לו בחיים עצמם ו/או בעת קיום המצווה עצמה זו אהבה אלא צרכים גופניים, ובהחלט ייתכן שמהדבר הזה לא חסר לו בכלל אבל מה שחסר לו זה לחוש אהוב – פעמיים, גם שיחוש שאוהבים אותו וגם שירצו את האהבה שיש לו לתת.

ייתכן גם שבאופן כללי הוא מרגיש חנוק בתוך המציאות הזו של הקשר הרגשי לפי הכללים בקהילה – בטח ובטח אם האשה מקפידה על הכללים עוד יותר ממנו – דבר שעלול לגרום לו לחוש יותר מרוחק, נחות, פשרן ותאוותן לידה ולכן גם פחות אהוב ומוערך על ידה.

על כן ייתכן ומתקבל על הדעת שהרעיון של החוויות הללו בדגש על העניין של מחוץ לבית משקפות את הצורך שלו במרחב.
בתיאור שלה מופיע הרצון שלו להסתובב במקום פתוח, סוג של פרהסיה, בעל מרחבים גדולים, פסטורלי ומרגש, אבל מאידך היא מציינת בשמו שהוא רוצה את זה בלילה ובלי שאף אחד ידע – כלומר גם בפנטזיה שלו הצניעות חשובה לו מאוד – הוא לא מבקש לחלוק ולהחצין את החיבה שבניהם עם אחרים, הוא רק רוצה קירבה רגשית ומחוות רגשיות במקום משוחרר ולא חונק.

כתוב בחז"ל, ולכל הפחות כך זה מופיע בבעלי המוסר ש"גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות", עניין האכילה יכול להיות מאוד מקרב, ואכן כך הורו רבותינו במקרים שיש קושי בקרבה בין שני משודכים כגון זוג הנמצאים בפגישות שחשים שישנה התאמה מלאה אבל לא חשים קרבה רגשית, שכדאי להציע להם ללכת לאכול ביחד כיוון שזה גורם הרבה פעמים לקרבה רגשית ומסייע לבחון מהי ההחלטה הנכונה.
הרצון שלו בעניין האוכל בהחלט יכול להעיד על אותו רצון להגיע ולחוות קרבה מיוחדת שהוא חש שחסרה לו, למרות שבהחלט ייתכן שהוא כלל לא יודע את דברי חז"ל אלו אבל באינטואיציה שלו הוא מרגיש שאם כך יעשה תבוא רווחה לעולמו הרגשי.

אגב, ההתעסקות בפיענוח פנטזיה של אחרים דומה במקצת לפתרון חלומות, כמובן בהבדל המתבקש שחלום לרוב הוא חסר הגיון וקשר למציאות ולמגבלות העולם הפיזי ויש בו הרבה דברים בטלים, אשר על כן מי שזה עיסוקו עושה את זה על פי רוב לפי כללים מסוימים, בניגוד לפנטזיה ששם הכל 'תפור' בצורה מדויקת על ידי האדם על מנת לספק לעצמו את החוויה בצורה הכי מושלמת שיש (כיוון שהיא מהווה אלטרנטיבה לחיים האמיתיים – והפנטזיה, כידוע, לא מוגבלת) אבל הפן הרגשי מאוד עלום ממנו, לכן במקרה טיפולי ההתבוננות בפנטזיה חייבת להיעשות באופן זהיר במיוחד כדי שהמטפל לא יכניס בטעות לראשו מחשבות והסברים על עולמו הרגשי שלא היו בשעת מעשה אך הוא יאמץ אותם כי כך שמע מהמטפל וזה נראה לו מאוד הגיוני (וכמובן כדי לא לבייש חלילה את המטופל בעת הכניסה לעולמו האינטימי), אבל בכל אופן אני מרחיב כאן כדי להראות קצת איך זה נעשה.

"מי שהולך עם אשתו יד ביד זה כמו אבא ובן… מה הוא אבא שלי???"

ייתכן שהתשובה לזה מבוססת על כך שנתינת ידיים היא מחווה המיועדת להעביר מסר רגשי אך היא לא מחווה השייכת דווקא למערכת יחסים הורית. מדובר על מה שקרוי 'גילוי חיבה בפרהסיה' שהוא דבר שהוא כמובן אסור אבל כאשר הוא בהצנע הוא מצווה גדולה עד מאוד.
ייתכן שבעלה הסתובב פעם בתל אביב וראה זוגות חילוניים מסתובבים כך ברחוב והתקנא בהם מאוד על הפתיחות בניהם ועל העדר הצורך להחביא לטשטש ולהסתיר את החיבה שביניהם ועל השחרור הנפשי להכיל ולקבל את החוויה הזו של חיבור רגשי ונפשי עם בת הזוג כאשר הקשר שלו עם רעייתו הוא יותר בבחינה של "כמי שכפאו שד", דבר שיוצר לו את החסך, ולכן אם היה לו טוב עם אשתו בנושא הזה מן הסתם הוא לא היה חש חסר ולא היה מתקנא.

לגבי אשתו – ייתכן שהיא לא ראתה/מכירה מחווה כזו בין בני זוג אלא רק בין הורים לילדים ולכן זה נראה לה מוזר משונה מאוד מופרך ואף דוחה אם זה מגיע ממנו ועוד כמשאלת לב כמוסה.

באופן כללי כדאי לדעת שרמת הצורך באהבה יכולה להיות שונה בין בני הזוג ואם לא מודעים לאפשרות שיש פערים ואם לא מודעים לעובדה שזה נורמלי ובסדר – ואם לא לומדים להתנהג בהתאם לפערים הללו – אזי כל הקשר יכול להיות אירוע של כאב תמידי של הצד שזקוק יותר לאהבה (בריאה), (מדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מקווה שנרחיב על זה בהמשך).

"אני רוצה גבר להשען עליו ולא גבר שירצה לתת לי יד להשען עליי זה לא גבר!!!!"

הבעל נשען על האישה והאישה על הבעל בהמון דברים, זה אחד מן הדברים שהופכים אותם לישות אחת. התלותיות הזו (אם היא בצורה הבריאה) היא חלק מהותי מהקשר והוא משורשי הבריאה ממש (סוגיית אהבה יראה וכבוד), המשמעות של ההישענות על הבעל זה במובן של הנהגה. להיות מנהיג ואחראי, דבר שכמובן לא אמור לסתור או להוות פגיעה באישה, בנשיותה, במעמדה במקומה או בכבודה – וכשזה קורה זה דורש בירור עמוק ויתכן שאחד משניהם אינו מבין את סוגית המנהיגות כהלכתה.

כנראה שלפי תפיסת עולמה כשגבר נותן יד לאישה אין בזה גילוי חיבה אלא סוג של הישענות עליה רגשית ו/או מנטלית -הישענות שסותרת את מהותו כגבר, מחווה הדומה לאבא שנותן יד לבנו – כדי לאפשר לבן להישען/להיסמך עליו. במיוחד אם הרצון לנתינת היד מגיעה ממנו ואז היא תופסת את זה כביכול הוא רוצה להיאחז בה ולהישען עליה.

אלא שזה לא נכון וגם אצל אבא ובן זה לא מדויק בכלל.

גם שם זה סוג של מחווה וחיבור שמשמעותי מאוד לשני הצדדים, לא רק לילד. נתינת היד לילד מעניקה לו את התחושה שהוא מובל ומונהג ויש לו על מי לסמוך שידאג לו יגן עליו וישמור עליו וזה מה שעושה לילד טוב וממלא אותו מרגוע ושמחה – לא לחינם מנטורים בתחומים מסוימים מציגים את השירות שלהם כנתינת יד והובלה עד למקום הראוי (משפט שמטרתו לתת חוויה של חופש ומרגוע ושנמצאים בידיים טובות/בטוחות/חזקות/מקצועיות)

במקביל נתינת היד נותנת לאב את התחושה שרוצים להישען עליו, שסומכים עליו שהוא מוביל ומנהיג וזה ממלא אותו שמחה וסיפוק, ואם בנתינת היד יש גם מחווה והבעה של רגש של אהבה אז זה ממלא את שניהם חום אהבה, שמחה וסיפוק.

מ"מ בזוגיות זה לא מיועד לתת את החוויה המקבילה של אב ובן אלא משהו אחר. רגש של קרבה וחיבור – אבל מסוג אחר. בגלל שהיא לא מכירה את זה או שמכירה וזה פסול בעיניה (ובצדק) אזי היא לא מצליחה לראות בזה מחווה מרגשת ואולי גם מפרשת את זה עקום – אבל בפועל המשאלה של בעלה העומדת מאחורי הביטוי הזה בפנטזיה היא כנראה כמיהה לרגש בריא שמאוד חסר לו.

"מי שמפנטז על דברים כאלה זה מוריד מהסמכות שלו, וזה פוגע לו בגבריות! הוא לא גברי!! "

לא כל כך ברור איך היא מקשרת את זה לסמכות וגבריות – אלא אם כן בעולמה ובמקום שבו היא התחנכה המשמעות של גבריות (כלומר: כח ההנהגה) באה לידי ביטוי בתעצומות הנפש שבהקפדה על הפרישות והחומרות בדברים הללו, כביכול גילויי חיבה או הרצון לכך מעידים על איזושהי חולשה חלילה או איזושהי הנהגה המתאימה לבעלי חיים, וממילא על אי יכולת להכיל את הנורמות המצופות.

מ"מ אין בפנטזיה הזו שום דבר שקשר לסמכות או להקטנה של הגבריות. הרצון שלו לחוות את הקשר, את החיבה, לא רק שלא פוגע בגבריותו אלא בדיוק להיפך.  

ראוי לברר איתה את הדבר הזה, מ"מ אם כך היא חושבת צריך לעשות איתה עבודה רצינית כיוון שהיא לא תופסת נכון את עולם הרגש ובמיוחד את עולם הרגש הגברי ומה ראוי ומה רצוי על פי התורה הקדושה. (סוגיה של הלכות דעות)

"לא נשמע לי הגיוני שבעלי כ"כ חסידי והוא ירצה דברים כאלו… למה?? מאיפה זה בא לו?? זה לא קשור לחסידי."

נראה שלתפיסתה אם היה שייך למגזר אחר היא הייתה יכולה להבין את זה, או שמא שם זה מותר אבל אצלם זה אסור ומאוס.  מדבריה נשמע כביכול מחמת עצם היותו חסיד הוא אמור להיות בעל מעלה מיוחדת ומחמת כך להיות פרוש מדברים כאלו. וזה הבל, היות ובהנחה שאכן מדובר במקרה שבעל לא חווה בצורה בריאה את הקשר עם אשתו, אזי מדובר בחסך בריא (אלא שחייבים למלא אותו בצורה בריאה ומימוש הפנטזיה זו לא צורה בריאה) העובדה שהוא חסיד לא רק שלא אמורה להוות סתירה לעובדה שהוא ירצה דברים כאלה (כלומר את מה שעומד מאחורי הפנטזיה) אלא אדרבה, הדרך שבה אדם יכול להגיע למדרגות באהבת ה' עוברת אך ורק דרך אהבת אשתו. אדם שיש אצלו פגם באהבת אשתו לא יכול להגיע לאהבת ה', וככל שעניין החסידות שלו לא מייצגת רק מגזר מסוים המחיל על עצמו כללים באופן גורף ולא על פי דרגתו הרוחנית של כל אחד ואחד, אלא במובן של 'מתחסד עם קונו', אזי כאמור הרצון לקשר בריא ועמוק דווקא בהחלט קשור לחסידות ומעיד על שאיפה למדרגות רוחניות גבוהות (סוגיית שתי רשויות).

כאמור,
פתרון הנושא כאן הוא לא מימוש הפנטזיה. חלילה. גם אם היא תשתכנע לעשות את זה, אסור לעשות את זה. מה גם שלא בטוח בכלל שיחווה את מה שדמיין ושאף וגם אם כן אזי זה יספיק לתקופה קצרה ואז זה יישחק ולאט לאט הוא ירצה דברים יותר קיצוניים – כשבניגוד אליו היא לא תהנה מזה בכלל ואדרבה היא תרגיש שהיא נותנת את עצמה/את הגוף שלה כדי להשביע את הדמיונות שלו וזו מחשבה שיוצרת השפלה קשה. ובצדק.

בנוסף – ראוי לברר איתה האם היא עצמה כן מסופקת מבחינה רגשית עם בעלה או שאדרבה היא רחוקה מזה והיא מעוניינת בזה מאוד, אולי אף יותר ממנו, אלא שהיא מנסה לדכא את זה על פי מה שחינכו אותה ורואה בזה דבר פסול / בזוי / מיותר / חילוני – והמלחמה הזו שהיא נלחמת עם עצמה לוותר על תחושות הלב והרגש גורמת לה לכעוס עליו שהוא לא כל כך רואה צורך לדכא אותם ולהילחם כמוה. כשכאן נכנסים לסוגיה של כל הפוסל במומו פוסל ואם היא חשה על עצמה (על עצם הרצון או אפילו פנטזיות שיש לה בעצמה!!) שהיא פגומה או לא 'דתיה / חסידית מספיק' זה יכול לגרום לה לפסול את בעלה מכל וכל.

"אם אני יעשה דברים כאלו ואזרום אני חוששת על החינוך של הילדים שלי זה יפגע בלימוד תורה שלהם…"

היות ואין קשר הגיוני בין שיתוף הפעולה שלה עם בעלה שרוצה בהסתר ובצנעה (גם אם על חוף הים) לחינוך הילדים, הרי שיש להניח שהיא חוששת כך מסיבות רוחניות/סגוליות מחשש שהיא מכניסה טומאה לביתה וזה לדעתה עשוי לפגוע בילדים בחינוכם או בלימוד התורה שלהם.

כאמור, אין שום כוונה לסייע לו ולשכנע אותה לזרום בפועל עם הפנטזיות, מצד שני לא כל כך בטוח שאם הייתה משתפת עימו פעולה בצורה הראויה (כלומר אם הרצונות הספציפיים המופיעים 'במשל' לא היו מופיעים אצלו כפנטזיה מינית) שזה ירחיק, ייתכן מאוד שבדיעבד הייתה מגלה שזה דווקא מוצא חן בעיניה והיא הייתה נהנית ואף רוצה בזה שוב, יותר ממנו – דבר שבהחלט ישפיע לטובה על הקשר בניהם וממילא על הקדושה ועל חינוך הילדים.  

לסיכום:
ראוי שהיא תבין כמה דברים:

1. הפנטזיה מעידה בעיקר על כאב וסבל ואין לדון אותו לרעה על זה
2. משאלת הלב שלו העומדת מאחורי הפנטזיה ייתכן שמעידה דווקא על כך שהוא אדם בריא ולא חולה או בעייתי
3. יש לשמוח ולהודות לה' שלמרות כל ההנהגות, שכנראה מכבידות עליו, נראה שהוא לא אדם יצרי ותאוותני אלא שבסתר ליבו כמהה אליה ורוצה בה ולמרות זאת הוא לא נותן את עיניו באישה אחרת מחמת שלא בא על סיפוקו הרגשי – וכנראה זה מעיד עליו ועליה דברים טובים
4. ככל שישקיעו בריבוי אהבה אחווה שלום ורעות הקשר בניהם יתעצם והפנטזיות הללו יתייתרו וייעלמו וכמובן שהיא עצמה תרוויח מזה דברים שאולי בכלל לא יודעת שקיימים.